אל תופי הטאיקו נחשפתי בסרט "המתופף". הנגנים הביעו את המוזיקה בתנועות תיפוף עוצמתיות והתאמנו באומנויות לחימה ומדיטציה. התדר אותו שידרו מתופפי הזן היה בדיוק מה שחיפשתי כל חיי.
 
בסופו של דבר מצאתי את עצמי בטאיוואן וביפן, אליהן נמשכתי מאז ומתמיד, במשך כמעט 5 שנים עברתי אימונים מפרכים ואתגרים רבים, הכרתי חברים תומכים ואנשים רבים היו לי למורים, ולבסוף הגעתי לרמה בה אוכל להמשיך להתפתח ולפתח את הדרך בעצמי ולהעביר את הידע הלאה.
את אישתי מאהו הכרתי במסע, ויחד שבנו לישראל על מנת להקים את הקבוצה הראשונה בארץ שתתאמן באופן בו תמיד חלמתי עליו.

לאחר שנים כתלמיד מצאתי את ההוראה ככלי ההמשך להתפתחות שלי- התחלתי עם שכבות הגיל הקיצוניות
ילדים בגנים ומבוגרים בדיור מוגן.  ידעתי שאם "אגיע"  אליהם אוכל להגיע לכל אחד.
הילדים לימדו אותי מנהיגות, כריזמה, יצירתיות, כנות, תשוקה וחברות.
המבוגרים לימדו אותי רגישות, מודעות, קבלה , סבלנות ומשמעות.
הבנתי שאני צריך לפתח דרך – שפה של מוזיקה בתנועה שתעזור למי שלא מכיר כלום ורוצה ללמוד, או למי שרוצה להגיע רחוק ולנגן באופן מקצועי.
ההופעות היו המקום לבחון את התיאוריה. מקום בו הקהל משקף את האמת אלינו חזרה.
לאט לאט הגיעו עוד ועוד אנשים נכונים במגוון גילאים עשיר ונוצרה אקדמיה אמתית ראשונה ויחידה בארץ , עם מספר רב של תלמידים, יצירות מקוריות של תיפוף הופעות וחברויות אמת.